החלטה בתיק ת"א 50890-03-11

1. בפניי שתי בקשות לחיוב המשיבים 1-2 - הם התובעים בכתב התביעה (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש 1 - הוא הנתבע 2 בכתב התביעה (להלן: הנתבע), והמבקשים 2-3- הם הנתבעים 3-4 (להלן: " המבקשים"), וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

רקע

2. עסקינן בתובענה שהגישו התובעים - המשיבים, אשר רכשו דירה ברחוב דוד אלעזר 27/40 בחדרה מידיה של חברה קבלנית - המשיבה 3,  אשר קיבלה  ערבויות מן הבנק - המבקש ואשר יוצגה באמצעות עורכי-הדין - המבקשים. לטענת המשיבים בכתב התביעה, התחוור להם כי הקבלן שלשל חלק מן הכספים שקיבל מהם לכיסו, וכן ביצע חריגות בנייה חמורות, אשר גרמו לכך שלדירת המשיבים לא ניתן "טופס 4". עוד נטען כי הערבות הבנקאית לא הייתה ניתנת למימוש. לטענתם, כתוצאה ממחדלים אלה נגרמו להם נזקים שונים, וביניהם חוסר יכולת למכור את דירתם, ועקב כך - חוסר יכולת להחזיר את המשכנתא שנטלו למימון הדירה, בשל העובדה שרכשו דירה נוספת. עקב הפיגורים בהחזרי המשכנתא מונה כונס נכסים לדירה - המשיב 5, שלבסוף מכר את הנכס במחיר מופחת. המשיבים העמידו תביעתם בגין נזקיהם על סך 420,000 ש"ח.
3. הבנק-המבקש העלה בכתב הגנתו טענות סף שונות שלטענות, יש בהן כדי לסלק את התביעה כנגדו על הסף. ראשית, ציין כי כתב הערבות שנתן לקבלן במסגרת הליווי הפיננסי - פקע, שעה שבניית הדירה הושלמה המשיבים קיבלו את החזקה בדירה ואף נרשמה הערת אזהרה לטובתם. שנית - טען הבנק כי עילות התביעה כנגדו התיישנו זה מכבר.  שלישית  - טען הבנק כי דבק שיהוי בתביעה שעה שהדירה נמסרה לידיהם בשנת 2000 ומאז ועד הגשת התביעה לא פנו אליו המשיבים. רביעית - טען הבנק להיעדר עילה, שכן לטענתו, המשיבים הצהירו בחוזה המכר כי הערבות תינתן על פי תנאי הבנק המלווה, ואחד מן התנאים של הערבות, אשר צורפה כנספח לחוזה המכר היה כי אין הבנק אחראי כלפיהם לעניין ביצוע הפרוייקט ולעמידתו בתנאי הדין. עוד טען הבנק  כי שעה שהמשיבים שילמו כספים ישירות לקבלן במזומן פעלו הם בניגוד לכתב הערבות, ואין להם להלין אלא על עצמם. במאמר מוסגר יוער, כי טענות הסף שהעלה הבנק- המבקש נדחו.
4. עורכי-הדין - המבקשים הצטרפו לטענת הבנק לעניין ההתיישנות והשיהוי, והוסיפו כי יש לסלק התביעה בהיעדר עילה כנגדם, שכן הם לא ייצגו את המשיבים אלא את המוכרת - המשיבה 3, ואף הבהירו למשיבים כי הינם רשאים להיות מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם - הבהרה שבאה לידי ביטוי בהצהרות המשיבים בהסכם המכר. כן טענו הם כי אינם אחראים על הוצאת "טופס 4" שכן לא היו עוה"ד היחידים שייצגו את המשיבה 3, וכן היו דיירים אחרים שהתנגדו להוצאת "טופס 4", ובנוסף, לא ידעו ולא יכלו לדעת על חריגות הבנייה שביצעה המשיבה 3.
5. המשיב 5 טען בכתב הגנתו, כי נתן הזדמנות למשיבים לפדות את המשכון, ולהשתתף בהליך ההתמחרות, אולם מאחר שלא ניצלו הזדמנויות אלה, מכר את הנכס במחיר העולה על הערכת השמאי מטעמו למחירה של הדירה במכירה מרצון.

הבקשות

6. המבקשים עותרים לחייב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. לטענתם, אם לא תופקד ערובה, הרי שבמידה ותידחה התביעה, מה שלטענתם צפוי לקרות בשל טענות ההגנה, ובפרט טענות הסף הרבות שהעלו, יעמדו הם בפני שוקת שבורה בבואם לגבות את הוצאות  המשפט, ככל שייפסקו כנגד המשיבים. הקושי נובע מכך שלמשיבים חובות רבים, בגין שתי הלוואות המובטחות במשכנתא שלקחו המשיבים, ואשר לא עמדו בהחזריהם, ואילו הבנקים המלווים אינם מוכנים להגיע להסדר עימם (כאמור בסעיפים 11-12 לכתב התביעה) וכי המשיבים גרושים, על כל המשתמע מכך (כאמור בסעיף ה.2 לכתב התביעה). עוד מציינים המבקשים כי כתובתם של המשיבים אינה מצויינת על גבי כתב התביעה, מה שמאשש את חששם באשר ליכולתם להיפרע הוצאותיהם בסופו של הליך.
7. לעניין גובה הערובה טוענים המבקשים כי הסכום אמור לשקף את מלוא סכום ההוצאות שעליהם להוציא במהלך ההתדיינות המשפטית. זאת, בכדי לתת בידיהם אפשרות ריאלית להיפרע הוצאותיהם בתום ההליך. במניין הוצאותיהם הצפויות מציינים המבקשים: הופעת בקדמי משפט, ניהול הליכים מקדמיים, ניהול הוכחות וכתיבת סיכומים.
8. בתגובתם טוענים המשיבים, כי הטלת ערובה בסכום גבוה "תמוטט אותם כלכלית", ועל כן אין להשית עליהם ערובה, במיוחד כאשר המשיבים הם אלו שנפגעו כתוצאה ממחדלי המבקשים. המשיבים הוסיפו עוד כהנה וכהנה טענות באשר לאחריותם של עורכי-הדין -המבקשים לנזקיהם, וציינו כי שילמו להם סך השווה ל1.5% מעסקת המכר בצירוף מע"מ, בעוד שעוה"ד לא נקטו בצעדים המינימליים הדרושים להבטחת כספם של המשיבים, וכי הבנק המלווה לא הציג אישור מהנדס המלמד כי הדירה נבנתה בהתאם למפרט, כנדרש על פי חוק - וממילא לא מתקיימים כל התנאים לפקיעת הערבות, מה גם שקיימים בה תנאים מקפחים בעוד שהערבות הינה חוזה אחיד.  המשיבים הוסיפו טענות גם בעניין ההתיישנות; האחת - התיישנות בענייני מקרקעין היא 25 שנה, והשנייה - מניין תקופת ההתיישנות כאשר מדובר בתרמית, מתחיל מרגע גילוי התרמית. עוד הוסיפו המשיבים כי אין חשש מאי פירעון הוצאות המבקשים, שכן המשיבים תושבי ישראל ואין חשש כי יצאו את הארץ, וכן סיכויי תביעתם טובים.  המשיבים ציינו בתגובתם את כתובת מגוריהם, וטענו כי לא צויינה עקב העובדה שכתובתם לצורך ניהול התובענה היא כתובת עורך-דינם.

דיון והכרעה:

9. תקנה 519 (א) לתקנות מקנה לבית המשפט סמכות כללית לצוות על מתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. עפ"י לשון התקנה: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע" ושיקול הדעת הנתון לבית המשפט בעניין זה רחב (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח אבראהים פ"ד נח(5) 865).

10. עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי"  ( מהדורה עשירית, 2009) עמ' 751-750). עם זאת, בהפעילו תקנה 519(א) לתקנות מחוייב בית המשפט לפעול במשורה, באשר שימוש בלתי מבוקר בתקנה עלול לנעול את שערי בית המשפט בפני תובעים שתביעותיהם ראויות להתברר ובכך לסכל את זכות הפניה לערכאות שהיא זכות חוקתית (ראו: רע"א  544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פד"י מ"ד (1) 647). בהפעילם את תקנה 519 על בתי המשפט לאזן, אם כן,  בין זכות התובע לפנות לערכאות, לבין זכות הנתבע להבטיח הוצאותיו מבלי שייגרם לו חסרון כיס, במיוחד כאשר סיכויי התביעה קלושים.
11. באשר למצבם הכלכלי של המשיבים - כאשר התובע אינו תאגיד, הנטל המוטל להוכיח מצב זה על כתפי המבקש (ראו: רע"א 10905/07 ‏ נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (טרם פורסם, ניתן 13.07.08).בענייננו, הסתמכו המבקשים על הודאת המשיבים עצמם אודות מצבם הכלכלי ואודות סירוב הבנקים הנושים - להגיע עימם להסדר. נראה שבכך הרימו המבקשים את הנטל בעניין זה ונראה כי אכן מדובר בתובעים שמצבם הכלכלי אינו איתן.
12. שיקול נוסף שעל בית המשפט לקחתו במניין שיקוליו הוא מידת סיכוייה של התביעה, אל מול חוזקן של טענות ההגנה (ראו לעניין השיקולים רע"א 1007/08   מדינת ישראל  נ'  עזבון המנוח עלי גאליה (פורסם בנבו 31.1.10)).             בעניין זה איני יכול לומר, בשלב זה, כי לתביעה זו אין כל סיכויי, אולם עיון בכתב התביעה מעלה כי סכום התביעה מורכב משניים: הראשון הוא סך 270,000 ש"ח- הוא הסכום שהתובעים "מתבקשים" לשלם לנתבע מס' 6 , מי שמייצג את בנק טפחות, וסך 150,000 ש"ח בגין "מסכת טרטור ונזקים, עוגמת נפש, טיפולים פסיכולוגים וגירושין אשר נגרמו במהלך 10 השנים האחרונות כתוצאה מהבעיות במקרקעין".
13. באשר לראש הנזק הראשון, לכאורה, מדובר בראש נזק שטרם התגבש לכדי עילת תביעה. התובעים לא פירשו בכתב התביעה או בתצהירי עדות ראשית מטעמם, מהו מקורו של הסכום, כיצד חושב ומדוע הוא נתבע בטרם שולם, (שכן, ייתכן והסכום לא ישולם כלל, או ייתכן ובנק טפחות יסכים לסלק חוב התובעים בתמורה לתשלום חלק מן הסכום הנ"ל). אף ראש הנזק השני הוא כללי ובתצהיר עדות ראשית לא פורט ממה מורכב סך 150,000 ש"ח, וכיצד הוא חושב. מבלי לקבוע מסמרות, ואף בהתעלם מכל הבעיות הקשורות לניסוח כתב התביעה, נראה כי שתי הנקודות הנ"ל פוגעות בסיכויי התביעה.
14. לאור העובדה כי ניתנה לתובעים ההזדמנות לתקן את אי הבהירות שנפלה בכתב התביעה והם לא עשו כן ואף בתצהיר עדות ראית לא פירטו התובעים ממה נובעים נזקיהם וכיצד הם חושבו, נראה כי יש להתחשב בכך לעניין סיכויי התביעה.
15. יחד עם זאת, יש להפעיל את תקנה 519 הנ"ל במשורה, וזאת על מנת שלא תיחסם דרכם של אזרחים לפנות לערכאות רק מחמת עונים.
16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כתבי טענותיהם ואת הבקשות והתגובות, לאחר ששמעתי את הצדדים, ושקלתי את נסיבות המקרה, מצבם הכלכלי של התובעים ואת סיכויי התביעה, עליהם עמדתי לעיל, הנני מחייב כל אחד מן התובעים בהפקדת ערובה בסך 3,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבע- הבנק וסכום דומה להבטחת הוצאות הנתבעים 3 ו- 4  ובסך הכול הפקדת ערובה בסך 6,000 ש"ח.